גז"ד בגין שוד קשיש בנסיבות מחמירות ליד מכשיר כספומט

גזר דין לנאשם 1

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובשוד בנסיבות מחמירות בנסיבות מחמירות (עקב ביצועם בחבורה) לפי סעיפים 402(ב) + 29(א) + 29(ב) לחוק העונשין, עבירות אשר בוצעו ביחד עם הנאשמת פני אטדגי.

תמציתו של כתב האישום בו הורשע הנאשם היא כדלקמן:

א. בתאריך 16.2.08 קשרו הנאשמים קשר לביצוע שוד, הגיעו לסניף בנק פועלים הממוקם בשדרות הנשיא 111 בחיפה (להלן: הבנק), החלו לשוטט סביב מכשיר הכספומט, ועקבו אחר הבאים למשוך כסף, משך כ-25 דקות.

ב. בסמוך לשעה 12:00 הגיע למקום המתלונן, יליד 1928 (להלן: "המתלונן"), כשהוא מלווה באשתו ילידת 1934. הנאשמים נכנסו למתחם הכספומט בעקבות המתלונן ואשתו, כאשר הנאשמת נעמדת משמאלו, והנאשם עומד מאחוריהם ומשגיח עליהם. הנאשם עזב את המתחם אך לא התרחק. המתלונן משך סך של 2,000 ש"ח, מהכספומט, הנאשמת תפסה בשטרות וניסתה למשוך, השניים נאבקו מספר דקות, ואז נכנס הנאשם, ניגש אל השניים, תפס את המתלונן ומשכו לאחור, כשהוא מאפשר לנאשמת להוציא את הכסף מידי המתלונן.

ג. המתלונן הוציא את מכשיר הטלפון הנייד שלו מכיסו כדי לחייג למשטרה, והנאשמת בראותה זאת, החזירה לו חלק מהכסף שמשך, באופן שבידיה נותרו 600 ש"ח. שני שטרות של 50 ש"ח, אשר נקרעו, נפלו על הארץ. הנאשמים יצאו מן המתחם במהירות ונכנסו לרכב, אשר המתין להם כשהוא מונע, עימו נסעו מן המקום.

2.         הנאשמת הודתה בעובדות המתוארות לעיל, בטרם נשמעו הראיות בתיק, הורשעה בקשירת קשר לביצוע פשע ובביצוע שוד בנסיבות מחמירות, ודינה נגזר ל-30 חודשי מאסר בפועל, הכוללים מאסר מותנה שהופעל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

3.         המאשימה ביקשה לקחת בחשבון את חומרת העבירה, בעיקר על רקע זהותו של המתלונן, קשיש חסר אונים, שנבחר במודע כקורבן העבירה עקב גילו, את הנזק הנפשי שנגרם לו בעקבות הארוע, ערעור במצבו הנפשי, אובדן הבטחון והפגיעה הקשה בכבודו העצמי, אשר גרמו לשינוי בשגרת חייו, כפי שהעיד בבית המשפט. לטענתה יש לקחת בחשבון את כוונתו של המחוקק להחמיר בענישה בעבירות של תקיפת זקנים, וזאת למרות שהתיקון אינו חל בענייננו.

            בהפנותה את בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, בעבירות רכוש אלימות וסמים, טענה כי ממעורבותו החוזרת והנשנית בעבירות אלה ניתן להסיק כי עונשים קלים אינם אפקטיביים.

            המאשימה ביקשה שלא לגזור מעונשה של הנאשמת גזירה שווה לעניין העונש הראוי לנאשם ממספר טעמים: הנאשם לא לקח אחריות על העבירה, לא הביעה חרטה ולא חסך בזמן השיפוטי. לשיטתה, היה הנאשם הדמות הדומיננטית בתכנון השוד ואף בביצועו, ועל אף שהנאשמת היא אשר ביצעה את המעשה, מתוך מעשיו בסרט הצילום ניכר כי נתן את הוראת הביצוע. יתרה מזו, מידת הכוח והאלימות שהפעיל הנאשם על המתלונן היתה גבוהה ומסוכנת בהרבה ממידת הכוח שהפעילה הנאשמת, עימה הצליח המתלונן להתמודד. המאשימה טענה כי גם העונש שקיבלה הנאשמת אינו מספק, אך הוחלט שלא לערער עליו, בשל ההתחשבות במצבה הבריאותי הקשה כעולה מהמסמכים הרפואיים שהגישה, לפיהם היא עיוורת בעין אחת ומתעוורת בשנייה.

            המאשימה הפנתה את בית המשפט לסדרת פסקי דין בהם נגזרו על נאשמים עונשים חמורים באופן משמעותי מזה שהושת על הנאשמת.

4.         טענות הנאשם

ב"כ הנאשם טען כי נסיבות ביצועה של העבירה אינן חמורות כלל, ואלמלא היה הקורבן אדם מבוגר, ספק אם האישום היה מוגש לבית המשפט המחוזי בעבירת שוד. למשמע דבריה של המאשימה ולולא הכיר את התיק היטב, היה סבור כי מדובר באחד מתיקי השוד הקשים עליהם דווח בתקופה האחרונה, ולא כך. לטענתו מדובר באלימות קלה, מינורית, אשר חלקו של הנאשם בה הוא קטן.

עוד הדגיש כי על הנאשמת נגזר עונש של 30 חודשי מאסר בלבד, שעה שהיה תלוי ועומד נגדה מאסר על תנאי בן 12 חודשים, וגם העונש שהושת עליה הוא כבד מזה שיש לגזור על הנאשם. לטענתו, הנאשמת שוחררה מבית הסוהר זמן קצר לפני הארוע, עברה מכביד, ביצעה את מעשיה שעה שמאסר על תנאי היה תלוי ועומד נגדה, וכל זאת בשונה מהנאשם אשר ביצע עבירות חמורות לפני למעלה מ-10 שנים, ובשנים האחרונות הורשע באחזקת סמים לצריכה עצמית בלבד.

הסניגור הדגיש את עיקרון אחידות הענישה, וטען כי אין סיבות טובות לסטות ממנו במקרה זה. הנאשם, כמו הנאשמת הוא אדם חולה, והעובדה שהנאשמת מתעוורת לא מנעה ממנה לבצע את המעשה, או כדבריו "לדעתי את הכסף היא ידעה לספור". לטענתו, ההגינות מחייבת כי עונשו של הנאשם יהיה פחות בהרבה מעונשה של הנאשמת, על אף שהוא ניהל את משפטו. לפיכך יש להסתפק בתקופה בה שהה במעצר או מעט למעלה הימנה. גם הסניגור תמך טעוניו בפסקי דין שהמציא לעיונו של בית המשפט.

            דיון   

5.         המחוקק ראה בעבירת השוד בחבורה חומרה יתירה, ולא בכדי קבע בצידה 20 שנות מאסר. חומרה יתירה יש גם בכך שמעשה השוד מכוון כלפי קשישים חסרי ישע. 

לא לחינם בחרו הנאשמים בקשיש בן 80, אשר כוחותיו אינם עימו, כקורבן למעשיהם הנלוזים. נראה שהזקנים הפכו ליעד לכל מי שמחפשים דרך קלה לשדוד את רכושו של הזולת. התופעה של שוד הקשישים היא תופעה עבריינית בלתי נסבלת, המתבצעת על ידי אנשים חסרי לב ומצפון, והפכה למרבה הצער לתופעה נפוצה, המטילה מורא על הקשישים, פוגעת בחייהם, בגופם, בעצמאותם ובחירותם.

לא תמיד מתחיל השוד באלימות קשה, והאלימות מתפתחת לעיתים כאשר הקשיש מנסה להתנגד לנסיונו של העבריין לגזול את רכושו, לעיתים את מעותיו הדלות. או אז, לא אחת, כאשר השודדים אינם מקבלים את מבוקשם, בתסכולם הם מפליאים מכותיהם באותם קשישים, והארועים מסתיימים בנזק קשה ולעיתים אף במוות (ראו ת"פ (חי') 4173/05 מ"י נ' מולוטקוב, תק-מח 2007(4), 10300, שם נגמרה חטיפת תיק בנפילתה של הקשישה ובמותה).

באשר לטענת הנאשם כי מדובר ב"אלימות רכה" וכי אין מדובר למעשה בשוד, יפים דבריו של כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"פ 5992/92 הררי נ' מ"י, פ"ד מט(3), 479: